'מה יגידו' זו הפרעה קשה.
'מה יגידו' יכול לגרום לנו לא לומר את מה שאנחנו באמת חושבים, לא ללבוש את מה שאנחנו באמת רוצים, לא ללכת למקומות שהיינו רוצים. להיות כל הזמן במתח שאני עושה רושם טוב, שאני מנומס, שאני כמו כולם, שאני בסופו של דבר מקובל על מי שסביבי.
מזה 'מה יגידו'?
זו התנהלות פנימית שגורמת לנו להתעסק כל הזמן במה שהסביבה תגיד ותגיב לכל מיני דברים שנעשה, נאמר או נלבש. אנחנו חושבים כמה פעמים, מנתחים מכמה זוויות את כל התגובות שיכולות להיות למה שנעשה. זו התנהלות פנימית שמרחיקה אותנו מעצמנו, מהאמת הפנימית שבנו, גורמת לנו לשפוט ולבקר את עצמנו לחומרה ועל פי סטנדרטיים של אנשים אחרים.
למה כל כך חשוב לנו מה אחרים חושבים?
'מה יגידו' מגיע מפחד עמוק שקיים בנו - הפחד מדחיה. שלא יאהבו אותי. יש משפט שאומר:
יש הרבה אנשים בעולם ולא כולם חייבים לאהוב אותך.
זה נכון. אז איך זה שהפחד הזה מנהל אותנו כל כך חזק?
כמו כל ההרגלים שמושרשים בנו חזק, זה מתחיל מתחילת חיינו, כשהיינו תנוקות.
מול האם או הגורם המטפל למדנו איך להתנהל עם עצמנו ועם הסביבה שלנו.
כשצחקנו וכולם התלהבו מאתנו, צחקו ואהבו אותנו - הבנו שאם אני צוחק, אני אקבל פידבק חיובי מהסביבה.
כשבכינו וכעסו עלינו או השתיקו אותנו - הבנו שאם אני בוכה, אני לא מקבל אהבה.
חשוב לציין שאהבה שניתנת לתינוק, ממש מעצבת את האופי שלו. היא גורמת לו להרגיש שרואים אותו, שהוא משפיע, שהוא קיים. לכן, כשהוא לא מקבל אהבה - הוא מרגיש שהוא לא משפיע, שלא רואים אותו, שהוא לא קיים.
וזה מה שמעצים את הפחד הלא מודע שלנו כבוגרים וגורם לו לנהל אותנו: אם אני לא מקבל אהבה - אני לא קיים.
ההתכווננות הזו אל הבחוץ, היא נחוצה עבורנו וטובה. אך כשהיא מנהלת אותנו וגורמת לנו לסטרס, לבקורת ושיפוט עצמי, מונעת מאתנו לעשות דברים שאנחנו חושבים ורוצים - או אז, היא מעכבת ויכולה להיות גם הרסנית.
איך 'מה יגידו' מעכב והרסני עבורי?
כשאני חושבת כל הזמן מה יגידו עלי ומנסה להתאים את עצמי אל 'תגובה טובה' של הסביבה, מה שאני עושה לעצמי אני בעצם דוחה את האמת הפנימית שבי, מבטלת אותה, מתעלמת ממנה, מזלזלת ולא מחשיבה אותה לעומת הדיעה של הסביבה, שאותה אני מאוד מחשיבה.
אני בעצם מתנהגת לעצמי, לחלקים בתוכי, כמו שאני חוששת שהסביבה תתנהג אלי. אני לא אוהבת לעצמי.
התנהלות פנימית כזו רק ממשיכה ומעצימה את החשש וההתעסקות ב'מה יגידו'.
לדוגמא:
שרית מאוד רצתה לומר את דעתה בישיבה בעבודה, אך כולם נראים ומדברים כל כך במקצועיות, שהיא חשבה שהיא בטח לא תועיל לשיח, שהם יודעים ומבינים יותר טוב ממנה. היא חשבה 'ואם זה לא באמת נכון מה שאני חושבת? או חשוב? או יכול לפתור את הבעיה? זו יכולה להיות פדיחה רצינית. הם בטח יחשבו שאני לא חכמה במיוחד, שאני לא טובה במקצוע שלי.'
אז היא שתקה.
ואז אורן קם ואמר בדיוק את מה שחשבה. וכולם התלהבו והודו לו על הרעיון.
מהמקרה הזה אנו יכולים להבין כמה דברים:
- השיח הפנימי של 'מה יגידו' מלא בקורת וזלזול כלפי עצמנו.
- אנחנו ממש לא אוהבים לעצמנו ומבטלים את עצמנו עוד לפני החשש שלנו שהסביבה תעשה זאת.
- לאורך זמן בקורת מורידה את הבטחון, הדימוי והערך העצמי שלנו - מה שישאיר אותנו בלופ של 'מה יגידו'.
- לאורך זמן להיות לא אוהבים לעצמנו ולדחות את עצמנו מוביל לחוסר הגשמה וסיפוק, דכאון, אכילה רגשית, חרדות ועוד.
- מה שאנו חוששים ממנו, הוא לא בהכרח נכון (בדוגמא:הרעיון של שרית קיבל פידבק טוב כשאורן הציע אותו, ולא כמו שחששה שאינו מספיק מקצועי או מועיל).
אז איך בתכלס שמים פס על העולם?
יש כל מיני דרכים, אך כאן אני מציעה שנלך ישר אל שורש העניין: אהבה/דחיה.
אם מקור ה'מה יגידו' שלנו הוא עניין של דחיה-קבלה-אהבה של הסביבה אותנו, בואו נוודא שאנחנו מתנהגים אל עצמנו כמו שאנחנו רוצים שהסביבה תתנהג אלינו.
לקח לי שנים על גבי שנים לדבר ולהזכיר לעצמי ברגע האמת שזה לא באמת חשוב מה אחרים יגידו, שאני מחליטה מה טוב ונכון, שלכל אחד יש את הקול והצבע הייחודי שלו.
אך מה שבאמת עשה את ההבדל הגדול היה שלמדתי להיות יותר אוהבת לעצמי. כשלמדתי לתת חשיבות ומשמעות לדברים שאני רוצה וחושבת, כשלמדתי להעריך את עצמי, כשלמדתי לסמוך על עצמי.
- להתחבר פנימה אל עצמי - בכל פעם שהרדארים והמחשבות שלנו מתעסקות בסביבה שלנו, לזכור להחזיר אותם חזרה פנימה, אל עצמנו. לבדוק עם עצמי מה אני באמת חושבת ומרגישה ורוצה.
- לנטרל שיפוט/בקורת עצמית - אם אני מזהה שהשיח הפנימי הופך לבקורתי, לבחור לשנות אותו ליותר מבין ואוהב כלפי עצמי.
- לכבד ולהכיר במה שאני חושבת/מרגישה/רוצה - בתור התחלה אפשר לעשות טבלה ולכתוב בה מדוע אני כן מאמינה במה שאני חושבת ומדוע לא.
- להעז בקצב שלי - לאחר שעשיתי טבלה של 'מאמינה' ו'לא מאמינה', לבדוק עד כמה אני מוכנה לעמוד מאחורי זה הפעם וללכת עם זה כמו שזה. להעריך ולהודות לעצמי על כל ניסיון וצעד קטן.
- להתמקד בתהליך הפנימי - להעז בשביל התהליך האישי שלי ולא בשביל התגובות של הסביבה.
כל אלו, בתור התחלה, יחברו אותך אל האמת שבך, יתחילו תהליך של אהבה עצמית, את תראי את החלקים שבך במקום להדחיק ולהתעלם מהם, את תכבדי את הקצב שלך ותראי את ההצלחות שלך ותהי שם בשביל עצמך.
עם הזמן את תאמיני ותסמכי על עצמך ופתאום יום אחד תקומי ותגלי שאת עומדת מול הארון בגדים ובוחרת בטבעיות את השמלה שבא לך ללבוש היום מבלי להטיל ספק ולחשוב מה אחרים יחשבו.
ליצור גישה פנימית אוהבת לעצמך זה תהליך שהופך לאורח חיים. מרפא, מעצים ושלם.
זה שווה את זה.
נ.ב: אפשר לשים עוד דברים על העולם, לא חייב 'פס' אם זה משעמם אותך ;-)
אדווה קאפ - מטפלת בפסיכותרפיה גופנית-אנרגטית
My Size - My Way לאהוב את עצמך בגוף ובנפש
