מחשבות על פסיכיאטריה | ד"ר גלינה יאבסטטי קרצמר

פסיכיאטריה היא מקצוע רפואי הכולל בתוכו את העולם הפנימי 

פסיכיאטריה היא מצד אחד מקצוע רפואי קרוב לנוירולוגיה וחקר המוח, עוסק בהתנהגות, חשיבה ורגשות. מצד שני, פסיכיאטריה כוללת בשמה את המילה נפש, מילה הקשורה לעולם הפנימי, רוחניות, אישיות וערכים, ובדרך הזאת פסיכיאטריה קשורה גם לעולמות של פסיכולוגיה, פילוסופיה, שירה, ספרות, תרבות. משנת 1992 מציינים את יום בריאות הנפש העולמי ב 10 לאוקטובר במטרה להעלות את המודעות לבריאות הנפש, לגייס תמיכה, הבנה ולהוריד את הסטיגמה כלפי מטופלים פסיכיאטרים בתחומים שונים של חיינו. הנושא של שנת 2024 הוא: "הגיע הזמן לשים דגש על בריאות הנפש במקומות העבודה". הן המעבידים והן העובדים יכולים להוביל מאבק נגד אפליית אנשים עם אבחנות פסיכיאטריות, סובלנות כלפי עובדים המתמודדים עם מדיכאון, חרדה, שחיקה, פוסט-טראומה ועוד, לעודד אותם לפנות לעזרה. כמו כן, לפתח מודעות לתנאי עבודה אשר גורמים לסטרס, סבל והורדת איכות החיים. ישנה השפעה עצומה של התרבות והרעיונות השולטים בחברה על החשיבה והמחקר בפסיכיאטריה וגם על התפיסה של "מה זה נורמלי" וההגדרה מהי הפרעה נפשית ואיזה סוגים של הפרעות נפשיות יש בסיווג המחלות המנטליות. לדוגמא, הומוסקסואליות נכללה כהפרעה נפשית בסיווג המחלות האמריקני עד שנת 1987, למרות שחברי האיגוד הפסיכיאטרי הצביעו על הוצאתה עוד בשנת 1973. בשנות החמישים והשישים של מאה העשרים בעולם המערבי השתמשו בטיפול אגרסיבי של הומוסקסואליות (גרימת בחילה דרך תרופה ביחד עם גירוי קשור להתנהגות הלא רצויה). מוסריותם וזכותם לקיום של טיפולים כאלה, אפילו במקרה של פושע אכזרי, הם הנושא  המרכזי בסרט "התפוז המכני" של סטנלי קובריק משנת 1972.  גם רעיונותיו של פרויד והתפשטות הפסיכואנליזה היו בין הגורמים לדיון פתוח יותר על מיניות בחברה וגם ברפואה.

בין שנות ה-50 ושנות ה-70 LSD שימש כתרופה פסיכיאטרית במחקר ובטיפול. בהמשך, יצא משימוש בפסיכיאטריה והוכרז כסם.

סם או תרופה?

הגדרות מה זה סם ומה זה תרופה ברפואה ובפסיכיאטריה משתנות. לדוגמה קוקאין היה בשימוש רחב ברפואה עד שהתברר הפוטנציאל העצום להתמכרות. כיום הוא עדיין בשימוש רק להרדמה מקומית בניתוחי עיניים, אף וגרון. הגבול החמקמק בין תרופה לסם רלוונטי כמובן גם לקנאביס וקטמין. מאז קיומה של הפסיכיאטריה קיימת גם אנטי-פסיכיאטריה. זאת תנועה המבוססת על טענה כי טיפול פסיכיאטרי עלול להיות יותר מזיק מאשר מועיל. המושג אנטי-פסיכיאטריה נכנס לשימוש בשנת 1912 ובשנות השישים התגברה משמעותית התנועה נגד הפסיכיאטריה אשר הדגישה את חולשותיה: חוסר אמינות של אבחנות הפסיכיאטריות, תופעות לוואי קשות ונזק בלתי הפיך מטיפול תרופתי וטיפולים כגון זרמי חשמל ואינסולין שוק טרפי (גרימת קומה דרך הזרקה של אינסולין כדי לטפל בפסיכוזה, לא נמצא בשימוש כיום עקב הנזק שגורם). כמו כן, אנטי-פסיכיאטריה מדגישה את הפרת הזכויות של אנשים המאובחנים עם מצב פסיכוטי, ואובדן החופש של מטופלים פסיכיאטרים. התנועה נגד הפסיכיאטריה רואה את התרופות הפסיכו-אקטיביות וגם את הפסיכותרפיה ככלים מיוצבים ע"י החברה והממסד נגד האוטונומיה של האדם החופשי. אנחנו יכולים לראות ביטוי של רעיונות אלו בסרטים כגון "קן הקוקיה" וגם הסרט "פרנסיס" משנת 1982 בכיכובה של ג'סיקה לנג', אשר מספר על גורלה הטרגי של שחקנית אמריקאית משנות השלושים, פרנסיס פרמר, אשר הייתה באשפוז פסיכיאטרי ממושך בו סבלה מהתעללות, איבדה את זכויותיה והקריירה שלה נהרסה.

מה אפשר לומר להגנת הפסיכיאטריה?

 אחרי כשלושים שנים של עבודה במוסדות פסיכיאטרים שונים ובקהילה, הייתי אומרת שפסיכיאטריה היא הכלי היחיד שמסתכל בעיניים לתופעות קשות כמו פסיכוזה ודיכאון חמור, ניסיונות אובדניים ואלימות מתוך אובדן בוחן מציאות ושיפוט תקין. הזמנים משתנים וזה בזכות המאבק של כל הקבוצות של אנשים שונים בדרך אחת או אחרת אשר רוצים אפשרויות שוות לבטא את עצמם, לפתח את היכולות והכישרונות שלהם, לומר לכל הציבור "אנחנו כאן, תקבלו אותנו, תסתכלו עלינו, תתחשבו בנו". בין קבוצות אלו נמצאים גם המטופלים הפסיכיאטרים, אשר מבקשים כבוד ומתקוממים נגד הסטיגמה. לדבר על משהו, להוציא אותו לאור, זה תמיד עוזר. בפסיכיאטריה יש יותר שקיפות, יותר כבוד למטופלים, יותר נהלים להתנהגות הצוות המטפל, יותר מצלמות בכל מקום, יותר מודעות על פגיעה אפשרית בזכויות. בכל העולם נסגרו או נסגרים מוסדות פסיכיאטרים גדולים, ישנה השקעה בטיפול בקהילה, מחלקות אשפוז יום, חלופות אשפוז בהן מטפלים במספר קטן של אנשים במצב דומה ובהתחשבות בצרכים הייחודיים של כל אחד. ישנה שאיפה למנוע או לקצר אשפוז, ולתת הגנה של עורכי דין ציבוריים בכל אשפוז כפוי. תרופות פסיכיאטריות נכנסו לשימוש בסוף שנות החמישים ובהתחלה גרמו לנזקים נוירולוגיים כגון הפרעות בתנועה (רעד, איטיות), דיכוי קוגניטיבי ותופעות לוואי נוספות כגון הפסקת מחזור, הפרעות בתפקוד המיני, צמצום בטווח הרגשות. בשנות ה -90 נכנסו לשימוש הדור השני של תרופות אנטי-פסיכוטיות עם הרבה פחות תופעות לוואי. כיום ישנו דור נוסף של תרופות יעילות עם פחות תופעות לוואי. ישנן דוגמאות של סרטים ויצירות אומנות יותר הוגנים כלפי הפסיכיאטריה המציגים גם את הסבל שגורמת מחלה נפשית . "נפלאות התבונה" סרט משנת 2001 המבוסס על ספר ביוגרפיה של המתמטיקאי הגאון ג'ון נאש אשר סבל מסכיזופרניה, קיבל את רוב הטיפולים שהופיעו עם התפתחות הפסיכיאטריה, ובסוף חייו קיבל פרס נובל. ישנו פיתוח של תרופות יעילות נגד דיכאון עם פחות תופעות לוואי. ישנה מודעות כי דיכאון שכיח מאוד ומחמיר את הפרוגנוזה של כל מחלה גופנית. הדיכאון פוגע באיכות החיים ומגביל אפשרויות בחיים. תרופות נוגדות ספיגה חוזרת של סרוטונין ובניהם ציפרלקס הן הנרשמות ביותר בעולם.

היום ישנה הבנה ברפואה ובפסיכיאטריה שסטרס גורם לירידה בתפקוד המערכת החיסונית וגורם לתהליכים שליליים בגוף כגון דלקות כרוניות. הסטרס הוא גורם גם לחרדה ולדיכאון. ישנה מודעות הולכת וגוברת על הקשר בין טראומה בילדות, פוסט-טראומה ופוסט-טראומה מורכבת והתפתחות של דיכאון, הפרעות אכילה, התנהגויות של הרס עצמי. אנשים שבעבר סבלו בשקט, היום מדברים. המודעות הזאת עוזרת להרבה אנשים לשנות את אורח החיים, להתעניין בקשר בין מצב נפשי ואכילה, השינוי בתזונה כגורם טיפולי. אנשים מגלים איך להוריד את הסטרס דרך מיינדפולנס, מדיטציה, יוגה. כמו כן, נכנסת לשימוש רחב הרפואה הסינית, לה יותר תשובות לקשר בין מצבים פסיכולוגים/נפשים ותסמינים גופנים. במקרים רבים אפשר להימנע משימוש בתרופות פסיכיאטריות. במקרים אחרים הטיפול בתרופות הכרחי. במקרים רבים אפשר להשתמש בטיפול תרופתי זמני כדי למנוע ירידה משמעותית בתפקוד במצב של משבר ולהפסיק את הטיפול אחרי סיום המשבר. פסיכיאטריה נגישה, נמצאת בקופת חולים, תרופות נוגדי דיכאון ניתנות ע"י רופאי משפחה, קרדיולוגים, אונקולוגים, רופאים גריאטריים מתוך הבנה כי הדיכאון מחמיר את הפרוגנוזה של כל מחלה גופנית. הדיון לגבי אופיה של הפסיכיאטריה עדיין נמשך. ברור שהדיבור על מצבים נפשיים, אפילו הכי קיצוניים, יעשה טוב לכל אחד מאיתנו.