ספרו לי איזה מקום יש לירקות בבית שלכן ואספר לכן מה הגישה ההורית שלכן 😊 | שני סוקול בר לביא

בבית שלי, בארוחת הערב יהיו גם ירקות על השולחן. 

לפעמים צלחת ירקות ולפעמים סלט. 

בסלט יהיו רק הירקות שכולנו אוהבים, ולצד קערת הסלט יהיו צלוחיות נוספות עם ירקות שרק חלקנו 

אוהבים. 

הסלט לא יהיה מתובל ולא נכריח אף אחד (או אחת) לאכול ירקות. 

ועכשיו, אחרי שקיבלתן הצצה קטנה לשולחן האוכל שלי, בואו נראה מה הקשר בין ירקות לבין התפיסה

ההורית. 

בחירה 

כשאנחנו רק מניחות ירקות על השולחן ומשאירות לכל אחד ואחת את הבחירה אם לאכול, אנחנו מעבירות

את המסרים – הרצון שלך חשוב; אני סומכת על הבחירה שלך (גם אם זה אומר, לאכול ירקות רק בחלק 

מהארוחות); את/ה יודע/ת הכי טוב מה טעים לך לאכול. 

כשאנחנו מגדלות את הילדים/ות שלנו בבית שיש בו זכות בחירה, הם/ן יוצאים/ות לעולם ויודעים/ות שגם שם 

הזכות הזו נתונה להם/ן. 

גבולות 

אם נאהב את זה או לא, הילדים/ות שלנו יכולים/ות להציב לנו גבולות, כי גבול הוא דבר אישי. 

היות ואנחנו מצפות שהם/ן יכבדו את הגבולות שאנחנו מציבות להם/ן, התפקיד שלנו הוא לכבד את הגבולות 

שהם/ן מציבים/ות לנו. 

במקרה של הירקות - הילדים שלנו יכולים להציב את הגבול בכך שהם לא אוכלים ירק מסוים, או שהם 

אוכלים את הירקות רק כשהם חתוכים באופן מסוים. התפקיד שלנו יהיה לכבד את זה. 

הבחירה בבית שלי לחתוך לסלט המשותף רק ירקות שכולנו אוהבים, לגוון את האופן שבו הירקות מוגשים, 

או לא לתבל את הסלט, באה ממקום שחשוב לנו לכבד את הבחירה של הילדים שלנו. 

אנחנו עושים את זה באופן שמתאים לנו, כלומר, לא בכל יום מכינים צלחת ירקות נפרדת לכל אחד ואחת, 

אלא מגוונים באופן שהירקות מוגשים (וככה, על הדרך, כל אחד ואחת לומד גם להתגמש בהתאם). 

אז... מה הגישה שלכן לגבי ירקות?

אם את צריכה עזרה, מזמינה אותך לפגישה שבה נוכל לחשוב יחדיו.
שני סוקול בר לביא – מדריכת הורים, משפחות פרק ב , מתבגרים, הורים לילדים עד גיל 10.
בשיטת אדלר, התמחות ב- ADHD

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן