לכבוד יום ההורה הבינלאומי (מסתבר שיש דבר כזה) | עידית ארז

לפני כשבוע הסתבר לי כי ב-1 ליוני חוגגים את "יום ההורה" הבינלאומי.
בשנת 2012, הכריז האו״ם על ההחלטה להקדיש יום להורים מתוך ההבנה העמוקה כי להורים תרומה
משמעותית ועיקרית לא "רק" בבריאות הנפשית והפיזית של הילדים,אלא למעגל החיים כולו בבניית חברה יציבה ותומכת חברתית, סוציאלית, חינוכית וכלכלית בהיותם המורים הראשונים של הילדים.

האמת היא, שאני לא משתגעת על כל הימים המיוחדים הללו.
לא על יום המורה ולא על יום האישה ולא על יום המשפחה.

רק יום אחד בשנה מוקירים אותי כהורה?

ב-364 הימים הנותרים זה הגיוני לקבל ילד צורח מאכזבה כאשר הוא רואה שאני זו שבאה לאסוף אותו
מהגן?! (איזה בושות!).
שלא לדבר על שיחת יחסינו לאן בבית הספר אחרי שהילדה התחצפה לסגנית (איזה חינוך!).
ואלוהים שישמור אין מצב שאצלי בבית תשמענה צרחות וטריקת דלתות בשיח מול המתבגר שלי!
כי אצלינו בבית ידברו הרי בנימוס ומבט אחד שלי יספיק כדי שיהיה קשוב ויחזור לתלם.
לחלום מותר.

לפעמים, בואו נודה על האמת, זה קצת החלום ושברו. 

פעם חשבתי שזו ממש טעות שכל אחד יכול להיות הורה בלי להוציא רישיון או לפחות לדרוש שיעברו קורס
לקבלת ארגז כלים להורה החולם.
הרי לוקח לפחות 9 שנים ללמד איך לחצות כביש, 12 שנות לימוד להתקבל ללימודי תואר.

אז איך לא מחייבים כל הורה שבדרך לקחת קורס הכנה להורות?!

ואז הבנתי, שיש סיכוי שאם יבינו למה הם נכנסים, כנראה שמספר ההורים שבדרך יקטן משמעותית.
ליבי עם כולנו. עם כל ההורים -

שצריכים להכין עשרות כריכים בחודש, 12 שנים במינימום משלוחי מנות, 6 שנים של ביכורי טנא,
3 כביסות ביום, 2 מדיחים ו1 ל"ג בעומר מפוחם.

לכל מי ש צועקת משפט ברגע של עצבים וישר מתכווצת בפנים ואומרת לעצמה בשקט- 'אלוהים אני נשמעת כמו אמא שלי!'.. 

למי שמצליחים שלא להגיב כאשר החמות מעירה ש- אצלי זה לא היה ככה..... 

למי שצריכים להגיב על 32 הודעת בשנה בכל קבוצה של כל ילד.ה של מזל טוב! ולכן מפספסים את
ההודעה של המורה על חולצה לבנה ושלחו את הילד עם חולצה אדומה (ושירותי הרווחה כבר בדרך על
הזנחה פושעת).

למסיעים את הבנים אחרי אימון כדורסל כשהם יושבים ברכב צפופים ואי אפשר לפתוח חלון כי יש גשם
זלעפות או רוח שרבית והבחילה כבר עולה ומבצבצת.

למאחרים לצאת מהבית כי כרגע הגברת החליטה שהיא שוב צריכה להחליף מכנסים (למה לא עושים
תלבושת אחידה גם של מכנסיים ?!).

אה... ולעשות קריירה מספקת כבר אמרנו?

במחשבה שניה, לא מגיע לנו איזה יום ככה?

שלא לומר אוסקר על תפקיד חיינו?

לכבוד יום ההורה הבינלאומי אין באמת צורך לתת לנו פרחים או אפילו מילה טובה.
זה יום בו אנו מסתכלים במראה ואומרים בפולנית מדוברת- "מגיע לנו"
גם אם נפלנו, נכשלנו, צעקנו, אמרנו מילה לא במקום (או עשר), שגינו, טעינו- עדיין אנחנו שם בטוב וברע.
הרי אין לנו את הפריבילגיה ללכת עכשיו גם אם אנחנו ממש רוצים לשבור את הכלים,
גם לא להיפגע או להיעלב ובטח שלא לתת לאוטומט לצאת ולהחזיר מילים קשות לבן העשרה ה#{%%*^.

כי אנחנו, המודל לאיך המבוגר האחראי צריך להתנהג.
איך זה להיות אנושי, לטעות, לקחת אחריות על המעשים שלנו ולא להיכנע לרגשות האשם.
איך להבין מה אעשה אחרת בפעם הבאה שבוודאי עוד תבוא.
איך סולחים גם אם זה כואב. לא סתם אומרים שהכל מתחיל מהבית.

לעיתים כל מה שהם צריכים זה מבט מבין, הקשבה, מילה טובה, חיוך מעודד, נשימה עמוקה, חיבוק אמיתי ושיח מכבד.
זה הופך אותנו להורים הכי טובים. למורים הכי טובים. 
את הילדים והילדות שלנו לדבר הכי טוב שקרה לנו ויקרה לעולם הזה, גם אם נדמה כי באותו רגע הם לא רואים ומעריכים את זה. כי גם בדמוקרטיה צריכים להיות חוקים, גבולות וכבוד הדדי.

רגע. המילים הללו שנכתבות כאילו כלאחר יד,
הן לא סיסמאות ולא באות להקטין ולצמצם את מורכבות התפקיד!
זה לא פשוט לדגמן ככה שעה אחר שעה, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה בכל מזג אויר שמביאים איתם ילדינו האהובים.
שלא לדבר על כל ההוריקן שהסביבה מזמנת לנו בלי הפסקה. ולפעמים, זו רק תקופה (או עשר תקופות) ולפעמים כ״כ קשה ונדמה שאין מוצא. אבל האמת היא שתמיד הכל יכול להיות אחרת. 
כי בבסיס, הילדים והילדות שלנו רוצים בכל גיל להיות שייכים ושייכות לנו, למשפחה, אוהבים ואהובים.
לנו, בכל גיל יש את החובה והזכות לכוון, להשמיע, לתמוך, להיות שם.

לכבוד כל ההורים שנהנים מההורות,
לאלו שממש לא,
לאלו שרוצים להשתפר ולהצליח יותר ויודעים לבקש עזרה.
לכל ההורים שבדרך,
לכל מי שרוצים להיות הורים ונתקלים בקשיים ולא מוותרים והופכים עולמות כדי להיות הורים לילדים וילדות שזקוקים להם.
היום הזה הוא שלנו. אז הרימו את יד ימין (או שמאל אם היא תפוסה מהקניות של סופ״ש)
וטיפחו לעצמכם על השכם.
כי אתם הסיבה שהילדים והילדות הללו הם מי שהם.ן. זה תפקיד מאתגר לצד סיפוק מדהים ומרגש.
זו עבודה שמרגע שהיא מתחילה היא לא מסתיימת לעולם. ממנה לא יוצאים לפנסיה.

היום, יותר מתמיד, אנחנו מבינים כי דור העתיד תלוי בנו ההורים. 
הורות משמעותית היא זו שתצמיח א.נשים סובלניים, שמקבלים את האחר באשר הוא.
א.נשים בעלי יכולת חשיבה ביקורתית, עצמאית ויצירתית כאחד.
א.נשים ערכיים, שואפים, מוסריים שרואים לנגד עיניהם את טובת הזולת ורואים בנתינה ערך עליון. רק ככה, יחד, תבנה קהילה חזקה ואיתנה.

לכל ההורים שהצטרפו למשפחת השכול אבל תמיד יישארו ההורים של...,
לכל ההורים שנטרפים מדאגה וסובלים סבל בל יתואר כי הילדים והילדות שלהם לא איתם עדיין, היום הזה מוקדש גם לכם ולכן. לגעגוע. לקושי של פעם.
לתקווה.

בלי הבדל של גזע, דת, מין או השקפה פוליטית,
כולנו הורים ולכולנו האחריות לחברה טובה יותר.
שיהיה לנו (עוד) יום הורה משמעותי.

וסתם מסקרנות...ידעת שיש דבר כזה יום ההורה? מה הדהד לך? 

בהערכה לכל ההורים, 

עידית ארז 

הכותבת היא מנחת הורים בגישה האדלריאנית, מומחית בהתמודדות עם קשיי קשב וריכוז ,ADHD מנחת קבוצות, מלווה הורים וצוותי חינוך , ויועצת למנהלים על יחסים בארגונים.