יחד כאחד, לחיות במודעות, באיזון וערך עצמי גבוה | ענר ארוסי

למצוא מחדש את התשוקה לחיים, את החוויה של תכלית ופוקוס בעשייה, במיוחד בתקופה הזו, נראים בלתי מושגים יותר מתמיד. המאמר הזה פונה אליכם, ובמיוחד לאלו מכם שהגשימו את "בנק המטרות" שלהם, שכבר עשו דבר אחד או שניים בחיים ושואלים לאן ממשיכים מכאן? וכמו תמיד במאמרים שלי, מציע נקודת מבט מרעננת, מדוייקת ושונה על הדברים.

חתול שמן

אני מוצא אותו לעיתים יושב מולי בקליניקה. שמן, מטופח, לפעמים גם מנופח (בחשיבות עצמית) החתול השמן של החיים. הוא הספיק כמעט הכל, או לפחות מה שחשב שרצה. לתפיסתו הוא גם הצליח. כל המשימות בדרך אל האושר מבחינתו הושלמו ויש לו די כסף וזמן לעשות ככל העולה על רוחו. אז למה הוא בכל זאת יושב מולי פה בקליניקה? מה מביא אותו לכאן? משהו בתוכו ריק. מרוקן. הוא צריך לגרור את עצמו בכוח כל בוקר מהמיטה אל שאון היום, מקיף את עצמו באין ספור אילוצים שמחזיקים אותו על הרגליים ודוחפים אותו הלאה. עוד יום. וזה מתסכל, וזה מעייף, וזה לא נעים. "למה אני לא יכול לקום כל בוקר עם תשוקה גדולה, עם סכין בין השיניים כמו שהייתי פעם…" "יש לי את כל מה שאני רוצה, למה אני לא יכול פשוט להנות מזה? מה קורה איתי?"

נשמע לכם מוכר? 

גם אתם התחלתם לשמוע גרגורים של חתול בבית? 

ובאמת, מה עוד אנחנו רוצים? כמה עוד זה מספיק? מתי זה די? מלמדים אותנו להסתכל על היש. להוקיר את הקיים. את מערכות היחסים שלנו, את המשפחה שלנו, את הנכסים שצברנו. להוקיר את החיים שאנו חיים, את הטבע סביב, את הרגע הזה ממש ואת עצמנו על מי שאנחנו וכל הטוב שבנו. וזה נכון.
הוקרה, אדיבות, חמלה, סליחה ושאר התכונות שאנחנו יכולים לטפח כדי להיטיב את חווית החיים שלנו הן חיוניות לחיים בהווית מודעות, איזון וערך עצמי גבוה, אך לא די בהן. כי ברקע מנהלים אותנו הצרכים. וצורך, רק כדי שנהיה בהירים בהגדרה, הוא משהו שלא משנה כמה אנחנו מקבלים ממנו, תמיד נרצה ממנו עוד. אהבה, משמעות, גיוון, בטחון. נשמע מוכר? (יש אגב 6 צרכים מרכזיים המתקיימים ונוכחים תמיד, בכל אדם, באשר הוא. מבטיח דיון בפעם אחרת) כשאחד הצרכים שלנו, או יותר, אינו מתמלא דיו, נוצר בנו חוסר, אי שקט, תסכול, חוסר שביעות רצון כזה שנוטה אפילו להסתיר את היש. או בקיצור מתפתחת חוויה של סבל. נכון, הוקרה עצמית והפניית תשומת הלב לדברים הטובים בחיים בצורה עקבית יכולים לאזן במקצת את חווית הסבל, אבל אדם החווה צורך שאינו ממומש יתהלך בחייו כאילו היה סוחב משקולת עצומה הקשורה לרגל שלו. והחתול השמן, זה שמשמיע אנחה פולנית בניחוח רחמים עצמיים על הכורסה מולי, יש לו הכל כך הוא מאמין, אבל מרגיש שאין לו כלום כאשר הצרכים שלו לא ממומשים. או לא ממומשים בחלקם. אז מה עושים? מה הוא רוצה לעשות? "להיות ולחוות את החיים כמו שהיה פעם". מכריז שוב בקול סדוק משהו, ההבנה מתחילה לחלחל. לא יקרה! חתול יקר, לעולם לא תחזור להיות האדם שהיית. לא תוכל לשחזר במדויק את חווית החיים מהעבר שלך. כן תוכל להיות גרסה טובה יותר, עדכנית של אותו אדם. כן תוכל לייצר חווית חיים אפילו טובה יותר - אבל אחרת. כדי למלא את הריקנות הזו שמלווה אותך כל הזמן, אתה צריך להתחייב לתהליך שמתחיל בזיהוי הצרכים הלא ממומשים שלך ועובר דרך יצירת הנעה לפעולה עצמית וליבוי התשוקה. או בקיצור תהליך אימון אישי. כי התשוקה שאתה רוצה ומגיע לך להחזיר לחיים שלך, היא כמו שריר שצריך לאמן. ובכדי שתוכל לחזור ולפעול מתוך תשוקה בחיים, בסיס הפעולה חייב לקיים שלשה תנאים:

• יש זיהוי של צורך אמיתי שאינו ממומש.
• קיימת רמת וודאות / היתכנות מספקת - הידיעה הברורה שזה יכול להצליח.
• וקיימת בך תחושת מסוגלות וחוסן מנטלי - האמונה בעצמך, אני יכול להצליח.

 ואיפה אתה נופל?

אומנם על הרגליים כמו חתול אמיתי אבל עדיין נופל? 

כשאנשים רגילים הופכים לחתולים שמנים, הניסיון לבסס את תחושת הערך העצמי שלהם על מה שהם משיגים עבור עצמם, כסף, נכסים, כיבושים בזוגיות, זיונ…, בילויים. (יש להם הכל, זוכרים?) כבר לא מספיק. תחושת הריקנות, הסתמיות, הנפילה אל חוסר התוחלת שמלווה את המנוחה על "זרי הדפנה", מלווה בחוסר היכולת למלא את הצרכים פוגעת בתחושת הערך העצמי שלהם. בשביל שאתה, איש יקר, תוכל להחזיר את התשוקה לחיים שלך, אתה צריך להתחיל לחזור ולבסס את תחושת הערך העצמי שלך על מה שאתה משיג ונותן עבור אחרים. לא רק עבור עצמך. רמז, לבחור מטרה שבה אתה הוא לא הנהנה הישיר מהרווחים והתועלות. וזה מר חתול, ידרוש ממך להסכים להשתנות קצת ולהפוך דומה יותר לאריה… 

מצאתם את המאמר הזה מועיל? 

חושבים מה אתם יכולים לעשות בעניין?

 דברו איתי. בקליניקה, בזום או בטלפון.

 054-3080692

https://www.togetherasone.co.il/