השבוע היה יום הזיכרון לשואה שלא היה כמותו מעולם.
בד"כ זהו יום קשה עבורנו להתמודדות, היזכרות פעילה והכלה של הנורא מכל בתולדותינו.
הפעם יום השואה, לווה באירועי המלחמה הנוכחית המטלטלת את חיינו בחודשים האחרונים ובידיעה כי יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה יחול בעוד מספר ימים.
רבים מאיתנו כואבים, מדממים וליבנו קרוע.
רבים מאיתנו חווים קושי להכיל את הכל ומרגישים מוצפים.
אלה תחושות מאוד טבעיות, אנושיות אך לא תמיד ברורות לנו.
להרבה מאוד אנשים מרגיש שאנו חיים תחת עננת האבל והשכול באופן מתמשך.
לצד זאת, החיים נמשכים והידיעה הזו גם היא מלווה אותנו.
אנו יודעים ומחזיקים בראש שהמוות שלוב בחיים.
ככל שהחיים מתקדמים, אנחנו צוברים בצורה טבעית והגיונית, עוד מקרים של חשיפה למוות מסוגים שונים. הילדים הרכים שלנו, נמצאים בתחילת החיים שלהם, (רובם) עדיין לא ספוגי מקרי מוות סביבם, כמו התהליכים שאנחנו עברנו במהלך התבגרותנו ובתקופה האחרונה במיוחד.
בשלב מסוים, הילדים שלנו יתחילו לשאול אותנו על מוות. איך הוא קורה, למה ואיך ועוד המון שאלות לעיתים מאוד מפתיעות?
סביר להניח, שאנחנו אף פעם לא נרגיש מספיק מוכנים ומספיק בשלים כדי לענות להם.
תהליכי מחשבה על עיבוד אבל הינם תהליכים מעגליים שנמשכים ומתמשכים בתוכנו זמן רב ומתקיימים באופן מעגלי שוב ושוב ושוב.
גם אם הצלחנו בתהליך עיבוד אבל של מישהו קרוב, אנחנו יודעים שתהליך אבל הוא משהו שעולה בנו בזמנים מסוימים, מורגש יותר ואח"כ נרגע יחסית ועולה שוב.
הרשו לעצמכם לרגע לשהות בתוך התחושה הזו ולהרגיש שזה בסדר להרגיש ככה, זה טבעי. וזו גם דוגמא נהדרת לילדים.
מה עושים כשהילד מתחיל לשאול שאלות בנושא מוות:
הדבר ראשון- לתת את התשובות ממקום רגוע ושקול עם עצמנו.
קח.י רגע לבדוק עם עצמך, באיזה הלך רוח את.ה כרגע? האם זה זמן טוב עבורך לעשות את השיחה הזו כרגע או שמאוד נבהלת מהשאלה ואת.ה רוצה לברוח מהסיטואציה?
מגיע לילד.ה לקבל שיחה שקולה ומיושבת עם תשובות בהירות לו.ה ולרמת ההבנה בהתאם לגיל והסביבה בה גדל.ה, ובהתאם לקונטקס של השאלה.
נרצה לתת את התשובות ממקום שאנחנו בסדר עם עצמנו באותו רגע, מבחינה רגשית. כדי שהחוויה של שאילת השאלה והתשובה לא תיחווה כסוערת.
זה מאד הגיוני שאם ההורה שלי נבהל, גם אני אהיה בחוויית בהלה.
נרצה לענות על השאלות ממקום מקבל ומכיל עד כמה שניתן.
בעולם של היום, משפחתיות הפכה להיות גם גורם מתווך של המציאות ומתן כלים להכלה רגשית.
אנחנו לא דור ההורים שרק מגדל לצרכים הפיסיים של הילדים.
הורים כיום הם מערכת תיווך שלמה המעבירה לילד את החוויה שלו בעולם בכל הרבדים וגם בנושא רגשי משמעותי וחשוב כמו המוות.
במציאות שלנו בה ניתן לחוש את המוות סביבנו דרך כל מערכות החישה והמדיה זה בלתי נמנע שגם הילד שלנו יגיע אלינו עם שאלות בנושא מוות, אם זה בעקבות מוות של חיית מחמד, טקסי יום הזיכרון, היכרות עם המלחמה ברמה קרובה או ברמה שהתקשורת סביבנו חושפת ללא היכר את ילדנו למאורעות שאינם מותאמים לגילם וליבם.
זוהי המציאות שלנו היום, ועלינו לפעול באופן נחוש כדי שהמסרים יעברו לילד ממקור ראשון ובגובה העיניים.
כשילד שואל שאלות על מוות ולא מקבל תשובה ישירה מהמבוגרים סביבו הוא מתחיל לתהות ולתת ניסיונות לתשובות בעצמו, וזה יכול לגרור תחושות של חוסר אונים ומצוקה.
לייצר תחושת בטחון
אתם.ן רוצים להיות שם עבורו ולתת לו מענה לשאלות ולתת לו מקום בטוח לשאלות נוספות, ע"י הקשבה ויצירת תחושה שאנחנו כאן, לא הולכים לשום מקום עד שיקבל מענה לכל השאלות שמעסיקות אותו.ה.
צמצום פרטים
חשוב מאד לענות רק על מה שהילד שואל ולהימנע מהרחבה יתרה.
הצפת של מידע בנושא המוות עלולה להכביד על הילד ויותר מציפה ומסעירה מאשר מרגיעה.
אנחנו רוצים שהתשובות שלנו ירגיעו בילד מקום נסער, ולא להיפך לפתוח לו עוד עולם ידע מעבר למה שביקש.
התייחסות למוות כחלק מהחיים
הקו שינחה אותכם.ן בנתינת מענה – הוא לא להתייחס למוות כאל משהו שלא מדברים עליו, אלא להסביר שהמוות הוא בעצם חלק מהחיים.
אני יודעת שזה לפעמים קשה, אפילו להסביר את זה לעצמנו. אבל זה ככה.
החיים הם דבר מעגלי. לכל דבר חי בחיים האלה יש לו נקודת התחלה, אמצע וסוף.
בשיחה עם נוער וילדים בוגרים התמקדו בתיאור ההיסטוריה של האדם שנפטר-
איפה התחילו החיים שלו איפה גדל, איך היו נראים חייו ומה הביא לסיומם.
גם בנושא סיום החיים עדיף לדבר רק על מידע שידוע לילד עד כה ולא להוסיף פרטים נוספים שעלולים להכאיב או לבלבל.
אפשר לשאול אותו- מה ידוע לו על המקרה וכך להימנע מהצפת ידע מיותרת.
אם מדובר בילדים גדולים יחסית פרטו עד כמה האדם הספיק לחגוג את החיים, להינות, לחוות, עד כמה חשוב להעריך את הרגעים השמחים והמשמעותיים בחייו של האדם.
מוות של חיית מחמד
הזכירו את היום שהיא הגיעה אליכם.ן, ואיך טיפחתם.ן וגידלתם.ן אותה, איך היו החיים שלה איתכם.ן, שתמיד תישאר קרובה אליכם.ן במחשבות ובלב, ולכל דבר חי יש מתישהו סוף, וזה טבעי.
אם מדובר בילדים קטנים השתמשו בדימויים שמרחיקים ממחשבה על הגוף הפיסי והתשמשו בדוגמאות של יצורים חיים מהטבע שמייצגים באופן קל להבנה את מחזוריות החיים.
למשל, מהלך החיים של גולם ההופך לפרפר מתעופף לו בעולם בצל פריחה אביבית של עצים ופרחים עד שלבסוף מזדקן. ואח"כ יש עוד גולם שהופך לעוד פרפר נהדר ומלא חיים וכך זה נמשך.
דוגמא של פרפר או צמח שמתחיל כשתיל קטן וצומח לצמח מופלא ומרהיב ואח"כ לאט לאט משיר עליו וקטן בחזרה לאדמה, אלה הן דוגמאות מוחשיות שניתנות להבנה בגילאים הצעירים.
אחרי מתן דוגמא שממחישה את מחזוריות החיים חשוב להדגיש שאנחנו כאן איתם לעוד הרבה הרבה זמן, להרחיק את המחשבה על המוות של הקרובים אליהם והשומרים עליהם כך שהמחשבה על זה תתרחק לזמן רחוק בעתיד.
חשוב להדגיש שיצורים חיים חיים את החיים עד שהן מזדקנים בעוד הרבה הרבה זמן.
הדגש בתשובות עצמן יהיה על החיים שהיו לפני שהגיע המוות.
מוות פתאומי של אדם קרוב
במידה והילד שואל על מוות פתאומי של אדם קרוב, או על איך יכול להיות שאנשים מתו בשואה או במלחמה? שזה מוות פתאומי ולא צפוי, לא ניתן יהיה להסביר את המוות הזה באמצעות מחזוריות החיים הטבעית של זיקנה,
במקרה כזה נרצה להוריד את עוצמת ההפתעה מהמקרה ולתת דגש על החיים שכן הספיקו לחוות ולהיות יפים ומלאים.
האדם הזה, או חיית המחמד, או אותם אנשים הספיקו לעשות כך וכך ולחיות כך וכך שנים, והיו להם חיים מלאים ויפים, לתת הרבה דוגמאות של דברים ממשיים שהילד יודע שקרו בחיי הדמות שחייה נגדעו בפתאומיות.
הקץ הפתאומי הוא קשה להכלה, ולכן נרצה להוריד את הדגש מהפתאומיות, ולתת דגש על החוויות החיוביות שהספיקו להתממש בתוך מהלך תקופת החיים.
סיכום השיחה
חשוב לסכם את השיחה עם דלת פתוחה עבור הילד להגיע ולתהות ביחד על עוד שאלות אם יהיו:
לדוגמה- "אני תמיד כאן בשבילך אם תרצה לשאול אותי עוד משהו ואני תמיד אסביר לך הכי טוב שאני יודע.ת כל דבר שתשאל אותי".
אם זה מרגיש לכם אפשרי, לסיים בחיבוק או מחווה דומה, לשים יד על הכתף שלהם לשדר משהו חם ומכיל, לשדר מסר שאפילו שאלות של מוות לא מבהילות אתכם ולא מורידות לרגע מהרצון שלכם לשיח פתוח בבית.
לייצר דרכים לשימור הזכרון
- לעשות טקס פרידה פיסי
- לכתוב מכתב פרידה
- לצייר ציור, להכין יצירה אחרת
לעבור ביחד על תמונות יחד עם הדמות שאיבדנו, להיזכר ולומר כמה טוב ומשמעותי היה ביחד וכו'.
אפשר להסביר שכשמשהו מת מהגוף הפיסי שלו, הוא עדיין ממשיך לחיות בדמיון ובמחשבות שלנו עליו, ושזה בסדר שעכשיו הקשר עם הדמות שאיבדנו ממשיכה לחיות איתנו בתוכנו.
בהצלחה 😊 אני בטוחה שאם קראתם עד לכאן אתם תצליחו לייצר סביבה תומכת עבור ילדכם.ן במעמד שאילת שאלות על מוות ושיש בכם את החוסן ההורי הדרוש למשימה.
תודה שהעמקתם,
אנה זוהר- מנחת הורים
מטפלת בפסיכותרפיה מתמחה באבל אובדן ושכול.
מאור מרכז אימון וריפוי דליה ארוסי מחזירה חיוכים אבודים יעוץ והדרכת הורים מרכז מאור מרכז מאור כפר סבא הורים לילדים איך מדברים עם ילדים על נושא המוות אנה זוהר הדרכת הורים מנחת הורים מטפלת בפסיכותרפיה מתמחה באבל אובדן ושכול איך מדברים עם ילדים על מוות בהתאם לגיל מוות פתאומי של אדם קרוב מוות של חיית מחמד
