ילדים זה שמחה – האם רק?
עושים בדיקה ביתית, מחכים בסבלנות ו...שני קווים!!!! (ולא, לא של בדיקת האנטיגן לקורונה הכל כך דומה….)
"אנחנו" בהריון. איזו התרגשות!!!!
עוד מעט נהפוך למשפחה של ממש.
אני בטוחה שעוברות לכם כמה מחשבות בזמן הציפיה לילד.
מצד אחד ישנה הפנטזיה:
- חלומות על הילד המושלם שיהיה לנו
- הילד יהיה רגוע, יישן טוב, יאכל טוב, יהיה שמח, חכם, מצחיק, חברותי
- נוכל להמשיך לחיות את חיינו הקודמים עם הילד והכל יזרום בכיף
- נהיה הורים סבלניים ומכילים, נהיה "קולים" וזורמים
מצד שני ישנן החששות:
- אם מדובר בילד הראשון אז האם נדע איך "לתפעל" את התינוק?
- מה נעשה אם המציאות תהיה שונה מהפנטזיה?
- המעבר מזוג לשלישיה - כולם אומרים שזה הדבר הטוב והמקסים ביותר ומצד שני לא מפסיקים לקטר שקשה, זה מלחיץ.
- המעבר משלישיה לרביעיה. נכנס למשוואה מושג חדש - אחאות – האם נדע איך לשלב ילד נוסף במשפחה? עשויים לעלות ייסורי מצפון כלפי הילד.ים האחרים. קשה להימנע מהשוואות בין הילדים.
- האם נהיה הורים טובים?
- ישנו מאזן כלכלי שיכול להתערער. צפויות כל כך הרבה הוצאות - האם נוכל לעמוד בהן?
בפועל, אנחנו מתכוננים כמעט לכל דבר שאנו עושים בחיים: לראיון עבודה, למעבר דירה, ללידה עצמה ועוד ועוד.
אך האם אנו מתכוננים להורות? האם ניתן להתכונן להורות?
כן ואף ממש רצוי.
כדאי לזכור שכל אחד מבני הזוג מגיע עם סט של אמונות, תרבות, עקרונות/ערכים, גישות חינוכיות ומסורות שהגיע איתו מבית הוריו – משפחת המוצא שלו.
ישנו סיכוי טוב שכל אחד ירצה להנחיל לילדיו דברים שאהב בתור ילד, ערכים ומסורות שמאמין בהם.
ישנם זוגות שיחליטו פשוט לזרום עם החיים, שיכנסו/נכנסו לסחרחרת של ג’ינגול בין עבודה- ילדים-בית-זוגיות.
פשוט להתגלגל עם החיים, עם מה שיזמנו ועם המחשבה ש- “נפתור אתגרים עם הגיעם”.
אני מציעה משהו אחר,
אני מאמינה שכדאי לחשוב עוד בהיותינו זוג על איך אנחנו רוצים שיראה החינוך בבית המשותף שבנינו – איך הופכים את ה-"שלי" וה-"שלך" למשהו "שלנו"
חשבו כמה תועלת יכולה להיות אם נקדיש זמן לחשוב מהי ההורות שלנו, המשותפת. מה נרצה להנחיל לילדינו.
מהם הערכים שלנו. מהו המיקוד שלנו.
הסיבה לכך, היא שהערכים נותנים לנו עוגנים שעוצרים אותנו מלהיסחף מלחצים שמופעלים עלינו, אך מאפשרים מצד שני גם חופש פעולה וגמישות
כמו עוגן הספינה הקשור לחבל.
זוהי בחירה מודעת של "מה אנו רוצים" ולכן היא תספק לנו ביטחון וודאות גם בשעת משבר או קושי.
בנוסף, חשוב לשים לב כי ערכים הם דבר מופשט ולכן יכולים להיות בעלי משמעות שונה אצל אנשים שונים. חשוב להגדיר ביחד למה מתכוונים
במילים גדולות זהו "חזון הורי". במילים פשוטות זהו "מגדלור".
ישנם סוגים שונים של ערכים:
ערכים שמניעים אותנו ערכים חברתיים כללי
התמדה משפחה מעל הכל דת/אחר
מצוינות נאמנות אהבת הארץ / ציונות
עבודה קשה עזרה לזולת עצמאות
חמלה – קבלת האחר – כבוד
יושר
התחשבות באחר
החיים אכן יהיו עמוסים במיליון דברים ולכן גם הרבה פיתויים שמונעים מאתנו לממש את הערכים שלנו. אבל אם יהיה לנו את אותו חזון בראש,
זה שחשבנו עליו ביחד כשהיינו פנויים, הוא יוכל להיות המגדלור שלנו. זה שמסמן את הדרך. שמזכיר לנו למה אנו שואפים להגיע. הוא יעזור לנו לחזור למסלול שלנו.
גם אם כבר יש ילדים, אף פעם לא מאוחר מידי. תמיד אפשר לעשות פסק זמן, למצוא זמן לדייט משותף בו נרשום לעצמינו מהו אותו חזון הורי שלנו שיעזור בהמשך.
ישנה גם ההשפעה של ההורות על הזוגיות:
התארגנות מחדש של המערכת הזוגית גם היא בלתי נמנעת כאשר מצטרף ילד חדש. המבנה המשפחתי שהיה מוכר משתנה.
כל שינוי דורש הסתגלות.
הזוגיות מקבלת משמעות אחרת. חלוקת תפקידים חדשה. המערך הזוגי שייתכן שהיה פחות או יותר שוויוני טרום הלידה מופר באופן קיצוני.
מגיעים עם התינוק הביתה וצריך לתפעל. לפעמים לאחד מבני הזוג זה יבוא יותר בטבעיות מאשר לאחר.
בד"כ האם היא זו שלוקחת את חופשת הלידה, זו שחווה באופן מיידי שינוי גדול באורח החיים, דבר שיכול מצד אחד לגרום אולי למרמור
אך מצד שני יכול לגרום לסימביוזה בין האם והתינוק.
ייתכן שבן הזוג ימצא עצמו פתאום כ"גלגל שלישי". הוא מצידו לא תמיד מבין למה אשתו כל כך עייפה כשהוא חוזר הביתה,
הרי היא הייתה בבית ב"חופש".
היא מצידה עלולה לכעוס כי אינו מפנים את השינוי שחל בחייהם.
כדאי לקחת בחשבון כי השנה הראשונה מתאפיינת באתגרים גדולים לזוגיות, דווקא כשהזוג הכי צריך אחד את השני.
לכן הדבר החשוב ביותר הוא לא לשכוח שאנו זוג ולא רק הורים.
למצוא זמן לעצמינו גם אם מועט. זמן בו ניתן לדבר, לשתף. אם צריך – הכניסו את זה ליומן.
עשו כל מה שניתן בכדי לארגן לעצמכם זמן זה. בקשו עזרה מסבא וסבתא, בייביסיטר שאתם סומכים עליה.
זה לא חייב להיות גרנדיוזי. אפילו לצאת להליכה של שעה, לשבת על חוף הים עם כוס יין בשקיעה. משהו.
הורה מספיק טוב – ולאו דווקא הורה מושלם
אמנם הפכנו להורים אך אנו רק בני אדם עם רצונות, צרכים וכוחות מוגבלים.
אנו נטפל בילד באהבה, נספק את צרכיו ככל שניתן, אך עם זאת המחשבה שנהיה הורים מושלמים אינה ראלית
וככל שנקדים להפנים זאת, נקל לעצמינו את החיים.
חשוב שנהיה סלחניים כלפי עצמינו ובן הזוג שלנו ונבין שגם אם טעינו/לא הספקנו/שכחנו – זה לא סוף העולם.
הרי מרבית ההורים הם "הורים טובים דיים" באופן טבעי.
זכרו כי בקשת עזרה – בין אם מבני משפחה או עזרה מקצועית מכל סוג – אינה הופכת אותנו להורים פחות טובים או לכאלה שאינם עומדים ב"דרישות".
סבים וסבתות
כשנולד ילד, “נולדים" גם סבים וסבתות. לא תמיד הכל יהיה שוויוני (בייביסיטר, ייעוץ/הערות/התערבות, עזרה כלכלית).
חשוב לנהל זאת נכון בכדי לא להיכנס לפינות לא נעימות.
לסיום,
ילדים זה אכן שמחה, אך גם התמודדות לא פשוטה מבחינות רבות ולכן חשיבה מראש על דברים יכולה מאד לעזור.
לפעמים, כהורים, נמצא את עצמינו עובדי עצות למול אתגרים ונתהה איך לנהוג. נקלוט שאנו מגיבים על הדברים
אך גם מקבלים שוב ושוב את אותה התוצאה הלא רצויה.
במקרים כאלה אני ממליצה בחום לפנות לעזרה מקצועית. כזו שתהיה ממוקדת וקצרת מועד.
עזרה כזו תעזור לשפוך אור על המקומות בהם בשל המעורבות הרגשית שלנו אנו הופכים להיות "עיוורים"
וככל שנעשה זאת מוקדם יותר, נוכל לשפר את מערכות היחסים בבית בצורה יעילה ומיטבית.
מתנה קטנה ממני – ארגז כלים:
- חזון הורי – רשמו ושימו במקום נגיש
- אל תוותרו על "זמן הורים" – זה כמו מסכת החמצן במטוס (קודם הורים שם לעצמו ואז יכול לדאוג בצורה מיטבית לילדים).
- תקשרו אחד עם השני ואל תצפו שבן או בת הזוג יבין לבד - תגידו מה אני צריך. לא "מה הוא לא עשה"
- תקשורת מתחילה הרבה לפני שמישהו פתח את הפה-היא מתרחשת גם בהבעות פנים, במחוות ועוד
- הורים מספיק טובים זה אנחנו
- סמכו על עצמכם
- שותפות לא שווה שוויון
- בקשת עזרה – לא מילה גסה
