עבדים היינו – או: כולם שונאים לנקות, לא? | רוזויטה פבזנר

כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת לנקות. 

אמנם יש שמתפלאים: מה? שוויצרית שלא אוהבת לנקות? איך זה יכול להיות?
 אז, יכול:)

אני אמנם מאוד אוהבת שנקי ומסודר, אך התהליך להגיע לשם, בשבילי, מייגע, לא יעיל ולכן מתסכל.
בקיצור: מוציא את הנשמה. עם השנים כבר קיבלתי את זה בעצמי שזה כך – אף אחד לא מושלם.

אבל דווקא בימים אלה חלה התפתחות מעניינת ואני רוצה לשתף אתכם בה:

זה התחיל כשהתחלתי לנקות לפסח.

ידעתי שיש לי זמן קצוב. לליל הסדר, מגיעים אורחים ואני רוצה שיהיה נקי.
התחלתי במרץ, אבל מהר מאוד הרגשתי שהאנרגיה נוזלת ממני כמו מים, חולשה מתפשטת.
ישר חשבתי: 'נו באמת, לא עכשיו, אין לי זמן לשטויות!'
וכהרגלי, ישר טיפלתי בעצמי בשיטת אייפק - שהיא כבר חלק מאורח חיי כמו שהבנתם.

לפי הרפואה הסינית, האנרגיה זורמת בגוף על מסלולים קבועים שקוראים להם מרידיאנים.
במקרים של חולשה כזאת, הדבר הראשון שעושים באייפק זה לבדוק את זרימת האנרגיה במרידיאנים.
ואכן, הזרימה היתה אצלי מוחלשת גם במרידיאן הריאות, הכליות, הכבד והטחול.
חיזוק המרידיאנים בשיטת אייפק זו פרוצדורה פשוטה שלא מתעסקת עם סיבות וחפירות לעומק, אלא נותנת קצת בוסט.
עדי שאנן השווה אותה לאקמול – היא מקלה על הסימפטום באותו הרגע. זה יכול לפתור מיידית קושי במקרים קלים, אך במקרים מורכבים זה לא מספיק.

אז חיזקתי. אבל אחרי כמה דקות שוב הרגשתי שהזרימה נחלשת, שוב המרידיאנים "נופלים".
אז חיזקתי שוב.
וכשלאחר כמה דקות שוב חזרה החולשה, הבנתי שזה סימן שיש סיבה יותר עמוקה שצריכה התייחסות.
'אבל אין לי זמן עכשיו?! אני צריכה לנקות!' חשבתי לעצמי, אך גם ידעתי שאין ברירה והתחלתי לבדוק את עצמי יותר לעומק. 

לעתים קרובות הסיבה שגורמת לנפילת מרידיאנים היא דווקא סיבה רגשית.
ואיזו סיבה רגשית מתבקשת? ברור! נקיונות!
אז עשיתי לעצמי 'מבחן שריר' ושאלתי "האם נכון לעשות טיפול רגשי על לנקות?" וקיבלתי אישור מהגוף שכן.

לפני טיפול אייפק רגשי אנחנו בודקים באיזו רמת מוכנות המטופל נמצא בנוגע לאותו נושא. יש 5 רמות מוכנות:

1. רמת הרעיון (טוב לי, נכון לי, בטוח לי, אני פתוח ל, וכו').

2. רמת המוטיבציה (אני מוכן, מסכים, רוצה, מסוגל, וכו').

3. רמת ההתחייבות (אני מחויב, אעשה כל מאמץ).

4. הגשמה.

5. קבלה (אני מקבל את עצמי כ...).

יש המשתמשים גם ברמה נוספת, לפני רמה 1: רמת פרה-רעיון 'זה רעיון טוב', שאני מתייחסת אליה כרמה 0.

אצלי, באותו היום, כל הרמות נפלו. אפילו "זה רעיון טוב לנקות" נפל.

בדרך כלל אנחנו מטפלים ברמה הכי נמוכה שנופלת, כי אי אפשר לטפל ברמה שאין לה בסיס.
אז שאלתי אם לטפל ב'זה רעיון טוב לנקות'? אך קיבלתי במבחן השריר שלא.
בודקת לטפל ברמה יותר גבוה (למרות שלא הגיוני) – קיבלתי שלא.
בודקת ברמה נמוכה יותר – מקבלת שכן.
בקיצור, יצא לי שצריך לטפל ברמת מוכנות מינוס 2.

'סליחה, מה?! מה זה אמור להיות רמה מינוס 2?!'

האמת שזה היה משעשע כי זה די מדויק ושיקף את המצב הרגשי שלי כמו שהוא באמת.
אז טיפלתי ברמת מוכנות מינוס 2.
יצא טיפול ממש ארוך, ניקוי של כל 12 המרידיאנים.

אחרי הטיפול המשכתי לנקות את הבית.
הרגשתי עדיין קצת מוזר, יחד עם זאת המרידיאנים נשארו חזקים.
הממ, אמנם המרידיאנים נשארו חזקים, אבל התחיל לכאוב לי בגב תחתון, וזה הציק ממש -
אז בדקתי אופציה נוספת, שנקראת באייפק 'כיוון נוכחות'.

אפשר להסביר את זה כך:
כולנו מכירים מצב שאנחנו נוכחים פיזית במקום מסוים, אך הראש שלנו, המחשבות שלנו נמצאות במקום אחר ו/או בזמן אחר.
לפי גישה טיפולית בשם 'נועם נוכחות' שפותחה מתוך אייפק, זה יכול לקרות לא רק לראש אלא לכל חלק בגוף.
כך למשל יכול לקרות שהכבד, שהרגש המשויך אליו הוא הכעס, תקוע באיזה ריב מלפני 3 חודשים ולא "נוכח" בהווה כמו שאר הגוף.
בדרך כלל חוסר נוכחות כזה מתבטא בכאב או תפקוד לקוי או שניהם.
אותה גישה מאפשרת, בפרוצדורה פשוטה, להחזיר את אותו החלק לנוכחות מלאה בזמן הווה.
לשם כך, בודקים באיזה זמן החלק נמצא ומכוונים כך שיגיע להווה.

אצלי היה כאב בגב תחתון. שאלתי האם הכליות נוכחות? קיבלתי שלא.
בדקתי: איפה הכליות שלי? וקיבלתי שהם בתאריך מסוים בגיל שנתיים וקצת.
עשיתי לעצמי טיפול במרידיאנים ולאחריו שאלתי: האם עכשיו כל המרידיאנים נוכחים? וקיבלתי שכן.

אבל עכשיו נקודה אחרת בגב התחילה לכאוב.
בדקתי גם אותה וקיבלתי את אותו התאריך.
טיפלתי גם בה והפעם גם רשמתי לי את התאריך (כי אם זה כבר פעמיים יוצא אותו תאריך, סימן שיש שם משהו) וחזרתי לנקות את הבית.

בערב, אחרי שהתפניתי, חזרתי לפתק עם התאריך.
שאלתי: אם נכון לעשות טיפול רגשי על התאריך הזה? וקיבלתי שכן. חקרתי: רק על התאריך? – קיבלתי שלא.
שאלתי: האם להוסיף משהו – קיבלתי שכן.
חשבתי קצת.
אמנם אני לא זוכרת בדיוק מה היה בגיל שנתיים, אבל יש לי איזה זיכרון כזה שאני עומדת על כיסא ליד כיור במטבח ו"שוטפת כלים" והמון קצף של סבון יוצא מהכיור ומגיע לכל מקום: לשיש, לרצפה, לבגדים שלי, לשיער שלי, לכל מקום, והיה לי ממש כיף. ואז אמא נכנסת וכועסת עליי נורא.
אז עשיתי לי טיפול על זה, התאריך וכמה מילים שמתארות את הזיכרון הזה והלכתי לישון.

למחרת בבוקר קמתי בסקרנות רבה ובדקתי איפה אני עומדת בנוגע לנקיונות. וראו איזה פלא: נראה שעכשיו נושא הנקיונות חזק אצלי בכל הרמות.

השלמתי את נקיונות הפסח, או לפחות מה שהגדרנו כנחוץ.

אני יכולה לשתף אתכם שזה עדיין היה מעייף, אך האמת היה לי הרבה יותר קל מהרגיל. כי לא היתה לי את אותה ההרגשה שאני צריכה להילחם בעצמי כל הזמן.

לכל החברים שלי: אין צורך לדאוג לי. עדיין לא אהפוך לפולניה ;)
יש מספיק דברים מעניינם אחרים לעשות, כך שלא סביר שאקדיש את חיי לנקיונות,
אבל לפחות כשכן צריך יש תקווה שעכשיו זה ייקח לי פחות כוח.

מתמודדים בעצמכם עם חוסר חשק לכל מיני דברים?
מוזמנים לפנות אלי לשחרור וביטול מה שחוסם :)
רוזויטה - 054-2493327 

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן.