בכל בית שבו יש יותר מילד אחד, יש גם מריבות אחים.
הרבה פעמים, ברגע שהמריבות מתחילות, ההורים ממהרים להתערב.
יש איזשהו חשש שאם הילדים יריבו, אז היחסים ביניהם יתקלקלו והם לא יהיו קרובים.
אבל, לרוב, כשההורים מתערבים הנזק גדול מהתועלת.
זיוית אברמסון הסבירה את זה מצוין במשל הגפרורים:
"שני גפרורים מנסים להסתדר ביניהם, אבל החיכוך מדליק אותם.
בא גפרור שלישי, אבא למשל, ורוצה לעזור לשניים להסתדר. הוא רוצה לכבות את האש, אבל גם הוא גפרור.
מה קורה?
הוא נדלק והלהבה גדֵלה.
אמא רואה זאת, ואומרת לעצמה: 'אני מוכרחה להרגיע כאן את הרוחות' וממהרת לכבות את השריפה, אבל אמא אינה יודעת שגם היא גפרור.
היא מכניסה את הראש, ומה קורה?
הגפרור מתלקח והלהבה עוד יותר גדולה".
חשוב שנבין, מריבות לא מקלקלות את היחסים.
ההתערבות שלנו יכולה לעשות את זה.
היא עלולה לפגוע ביחסים בין הילדים שלנו ובינינו לבינם, כי ההתערבות שלנו תהפוך מריבה קטנה למשהו גדול יותר ממה שהיא באמת.
היא עלולה לפגוע ביחסים בין הילדים שלנו ובינינו לבינם, כי ניקח צד במריבה וככה תמיד יהיה ילד שירגיש שאנחנו לא לצידו.
זכרו, כשהילדים שלנו רבים הם לומדים איך לחלוק את המרחב המשותף, להתחשב, לעמוד על שלהם.
בנוסף, ככל שתמנעו מלהתערב ולנקוט עמדה במריבות בין הילדים, כך תגדילו את הסיכויים שהיחסים ביניהם בבגרותם יהיו טובים יותר.
שני סוקול בר-לביא - הדרכת הורים
054-332-2824