להיות הורים להורים - מחלת הפרקינסון וכיצד מתמודדים ילדים להורים חולים | שרון פוסט רצבי
להיות הורים להורים - מחלת הפרקינסון וכיצד מתמודדים ילדים להורים חולים | שרון פוסט רצבי
מחלת הפרקינסון מתוארת כמחלה המלווה ברעד, נוקשות שרירים, בעיות הליכה, גוף כפוף ונפילות.
שכיחותה של המחלה עולה עם הגיל ולאחר גיל 65 היא מאובחנת אצל 1% מהאוכלוסייה.
ההערכה היא כי בישראל חיים כ-25,000 חולים המתמודדים עם פרקינסון.
התפיסה הרווחת היא כי המחלה נגרמת ע"י שילוב של גורמים סביבתיים ותורשתיים והמחלה מאופיינת בשילוב של
הפרעות מוטוריות ושאינן מוטוריות המשפיעות על איכות חייו של האדם החולה.
מה קורה כשאחד מההורים שלנו חולה ואנחנו הופכים להיות ההורה של ההורה שלנו?
פתאום, באמצע החיים, כשאנחנו עסוקים בגידול הילדים, בזוגיות ובפיתוח הקריירה, אנו נדרשים לטפל
בהורינו המבוגרים.
התפקידים "מתחלפים" ועולה צורך בהתארגנות מחודשת שמשפיעה על כלל המשפחה.
חולי של הורים מבוגרים כרוך בהתמודדות בהרבה חזיתות: רגשית, משפחתית וטכנית, כל זה כחלק
מהצורך לסייע בהיבטים רבים ומגוונים.
מה קורה במערכת היחסים בין האדם הבוגר להורה החולה והמזדקן:
היפוך תפקידים:
ילד התומך בהורה החולה או המבוגר, הופך להיות הגורם הסמכותי בקשר.
שלב זה בדרך כלל קשה ומורכב לילד ולהורה כאחד.
האדם הבוגר הופך לתומך בהוריו במקום להיות נתמך על ידם.
בניגוד לטיפול בילדים קטנים, הטיפול בהורים המבוגרים אינו זמני וככול שמצב ההורה מחמיר, כך הטיפול
אינטנסיבי יותר.
הילד צריך לקבל החלטות עבור ההורה, לטפל בפרטים ובסוגיות אישיות של ההורה לעיתים בהיבט הרפואי ולעיתים אף בהיבט הכלכלי.
רגשות שליליים:
הילד המטפל בהורה החולה, סופג בדרך כלל את מירב הרגשות הקשים הנלווים לחולי, לזקנה ולבדידות:
הקשיים, הכעסים, האכזבות, הדיכאונות והחרדות.
הילד, נדרש להתמודד עם כל הכאבים והמצוקות.
הקושי הרגשי עצום ולעיתים גורם לאי נוחות רבה מול ההורה החולה.
קונפליקטים:
קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בין הילד להורה, עלולים לצוף מחדש לאור הטיפול האינטנסיבי בהורה.
קונפליקטים בין האחים אודות הטיפול והתפקידים המשפחתיים.
למשל: מי האח או האחות שהיו הכי קרובים להורים אולם כעת משנדרש טיפול הם לא בסביבה. או האח /
אחות המאוד עסוקים שאינם נותנים כתף.
קונפליקטים מול ההורה ודרישותיו, מוסיפים עומס רגשי, קושי, תסכול ואין ספור רגשות המתפרצים כלפי
ההורה או יתר בני המשפחה: אהבה, חמלה, פחד מאובדן, תחושת חובה, כעס, דאגה ועוד.
מורכבות ההתמודדות ומנעד הרגשות, משתנים בהתאם למצבו הרפואי וההזדקקות של ההורה, משאביו
הרגשיים של הילד ומאפייני הקשר בינם ובין יתר האחים.
מה כן אפשר לעשות כדי להקל על ההתמודדות של כולם:
הכי חשוב: להכיר בקשיים ובמורכבות המצב.
הכרה של הילד בקשיים ובאתגרים הפיזיים והרגשיים של ההורה, כתוצאה מהמצב החדש, מסייעת לשיפור
ההתמודדות של הילד וההורה כאחד.
הכרה זו נובעת ממתן תוקף לקשיי ההורה ולמגבלותיו יחד עם ההבנה כי עפ"י רוב, מצבו לא ילך וישתפר כי
אם יחמיר ככול שהמחלה תתקדם.
הגדרת ציפיות הן של הילד כלפי ההורה והן של כלל האחים:
מומלץ להגדיר יחד מהם הציפיות האחד מהשני , אילו תחומי אחריות יהיו של כל ילד מול ההורה ואילו לא.
אילו תחומים יבוצעו על ידי גורמים מקצועיים חיצוניים על מנת לשמור על פרטיותו של ההורה ויבוצעו ע"י
אנשי מקצוע. ( לדוגמא: רחצה, האכלה, מתן תרופות וכו')
שיתוף ההורים בכל שלב:
על אף היפוך התפקידים ונטילת המושכות על ידי הילד, מומלץ לשתף ככל שניתן את ההורה בהחלטות
הנוגעות לו על מנת לצמצם את תחושת אובדן השליטה והתלות, ולשמר את תחושת המשמעות והערך
העצמי שלו.
ערך עצמי ומשמעות חשובים מאוד עבור ההורה החולה והמשך חייו.
פינת העצות הכלליות:
לשמר שגרת חיים אישית מלאה ככל שניתן עם בני/בנות הזוג והילדים (לצאת לחופשה, להמשיך לעסוק בתחביבים), כדי למנוע שחיקה לאורך זמן.
חלוקת הנטל המשפחתי - קביעת תחומי אחריות המתאימים לכל אחר מבני המשפחה בהתאם ליכולותיו ולא לאפשר שהנטל יפול על בן משפחה אחד.
פנייה לעזרה מקצועית - רצוי להיעזר באנשי מקצוע המומחים בטיפול במחלת הפרקינסון ובגיל השלישי. רופאים, מטפלים, להתחבר לעמותת פרקינסון ישראל לקבלת תמיכה גם לבני המשפחה.
וזווית אחת קצת אחרת לסיום:
לצד המורכבות שבטיפול בהורה החולה והזקן, ישנם גם רגעים יפים.
התקרבות וסיפוק ממערכת היחסים שנרקמת מחדש, התבוננות עצמית המובילה לקבלה והכלה של ההורה,
לעיתים, סליחה על העבר וסליחה עצמית שלנו על התנהלות שלנו כלפיהם.
התקרבות ואינטימיות שלא הייתה קיימת קודם.
סיפוק מהיכולת להעניק להוריהם, לאחר שאלו העניקו להם כל החיים.
דוגמא אישית לילדים- איך הם מטפלים בהוריהם מתוך הציווי ההלכתי: "אל תשליכני לעת זקנה".
