כולנו מכירים את הסיפורים על ילדים עם אלרגיות מסכנות חיים, אבל לא צריך ללכת עד כדי כך רחוק: גם אלרגיות "חלשות" או רגישויות יכולות להגביל את החיים שלנו בצורה משמעותית ולשלול מאיתנו חופש:
יש דוגמאות בלי סוף.
הרבה פעמים מגבלות גם מתפתחות עם הזמן:
אצלי, בהתחלה היה רק קושי עם מאכלים שמנים, שגרמו לנפילות כוח ועייפות.
בהמשך, התווספה אלרגיה לחצילים – אפשר לחיות בלי חצילים, לא נורא.
עם הזמן התווספו עוד ועוד רגישויות: מוצרי חלב, תבלינים מסוימים, חומרים משמרים, ועוד –
עד שנשארתי עם תפריט של חזה עוף על הגריל בלי כלום,
אורז/כוסמת/קינואה בלי כלום וירקות חיים בלי רוטף רק עם מלח.
ראיתי אנשים אחרים אוכלים חופשי וידעתי שאם אנסה גם, אשלם מחיר של כאבי בטן חזקים ושלשולים באופן די מיידי.
מה אגיד לכם: זה לא כיף!
יש מעבדות בחו"ל שלוקחות הרבה כסף על אבחון מדויק של אלרגיות ורגישויות יתר.
היכרתי מישהי שעשתה את הבדיקות האלה.
היא הראתה לי רשימה ארוכה של מזונות שאסור לה לאכול.
כשהצליחה להימנע מכולם, אכן הרגישה יותר טוב.
אבל מכל המגבלות ושלילת החופש היא נכנסה לדיכאון... "מה שווים החיים אם אי אפשר לאכול כלום?"
לפני שאסביר מהי השיטה ואיך היא עובדת, אגיד שבעקבות טיפול בשיטה, אני היום יכולה לאכול הכל.
גם עשן סיגריות כבר לא עושה לי מיגרנות, ורוח של מזגן כבר לא גורמת לי לכאבים בידיים ובגב.
הכרתי את השיטה לפני כ-5 שנים, היא קיימת כבר כמעט 25 שנים.
ביחד הם יצרו שיטה מקיפה שמועילה גם בטיפול באלרגיות ורגישויות יתר, גם בהרבה מחלות אוטו-אימוניות וגם במצבים רגשיים שונים כמו חרדות, מצבי לחץ ודפוסים התנהגותיים לא רצויים.
בגדול הרעיון הוא שרוב האלרגיות ורגישויות היתר הן דפוסים התנהגותיים של הגוף שנוצרו על ידי התנייה של מערכת החירום שלנו.
במצב חירום (או מה שנתפס ככזה במוח שלנו), המערכת קולטת את כל הפרטים מסביב ושומרת אותם כדי להזהיר אותנו במקרה שנתקרב למצב כזה שוב – סך הכל מנגנון הישרדות.
בימינו רוב המצוקות שלנו הן מצוקות רגשיות, ולא בהכרח הסנדוויץ', החלב, הביצה או האבק שהיו בקירבתנו בזמן המצוקה, הם באמת אלה שגרמו למצוקה, לרוב אין להם שום קשר.
עדיין, נוצרת במוח שלנו סוג של רשימה שחורה של "גורמים מסוכנים" שמקפיצים את מערכת החיסון שלנו וקוראים לה להילחם בגורם.
זה קצת דומה למצב פוסט-טראומה, כשאור מסוים או רעש מסוים או תנועה מסוימת יכולים להקפיץ לנו את הרגשות שחווינו באירוע הטראומטי.
במקרה של אלרגיה, הגוף נכנס למצוקה ומפעיל את מערכת החיסון נגד האלרגן שנתפס כאיום.
אם דפוס הוא נרכש, אפשר גם לשנות אותו – ניתן ללמד את הגוף להגיב אחרת.
זה משעושים באייפק.
נותנים לגוף להרגיש את הגורם שמחליש אותו (האלרגן) באמצעות נציג שווה ערך אנרגטי, ובו זמנית עושים טיפול המזרים את האנרגיה בגוף וכך מחזק את הגוף.
כתוצאה מכך, הגוף לומד שאותו גורם לא באמת מסוכן ואין צורך לתקוף אותו.
בעקבות התובנה הזאת, הגוף משנה את תיוג הגורם במוח, והרגישות מתבטלת.
העובדה שאנחנו משתמשים בנציג אנרגטי ולא באלרגן עצמו שומרת על המטופל, כי לא מדובר בחשיפה ממשית לאלרגן שעלולה לסכן אלא רק לתדר שלו.
עדיין זה מספיק כדי לתת לגוף להרגיש במה מטפלים.
בעזרת מבחן שריר ממפים את האלרגיות ורגישויות היתר של המטופל.
בכל טיפול מטפלים בקבוצת אלרגנים אחת או יותר, ככל שהגוף מאפשר.
כמה שמתקדמים בתהליך, בדרך כלל התסמינים מתחילים להשתפר.
יש מטופלים שמרגישים הטבה כבר אחרי טיפול או שניים. יש מטופלים שזה לוקח 10 טיפולים עד הם מרגישים השפעה. בדרך כלל מספיק טיפול אחד לאלרגן מסוים. לפעמים צריך יותר.
אצלי למשל לביטול האלרגיה לחצילים היה צריך שני טיפולים, ועוד בסוף טיפול אחד לשילובים של חציל (רגישות לחציל עם גורם נוסף).
היום אני יכולה לבחור לאכול מה שנראה לי טעים
לשבת עם חברים בלי לחשוש מ'ניחוח' של סיגריה
בלי לבדוק את כל המזגנים באיזור.
כך גם המטופלים שלי.