איזון בין טיפול תרופתי לטיפול טבעי(ללא תרופות) בפסיכיאטריה וברפואה | ד''ר גלינה יאבסטטי קרצמר

האם כדאי לקחת טיפול תרופתי או לא?
מה עדיף, תרופה או טיפול פסיכולוגי / רגשי / פסיכותרפיה גופנית / מיינדפולנס / טיפול התנהגותי קוגניטיבי?
תרופה או טיפול טבעי?
זאת שיחה שאני מנהלת עם המטופלים שלי בכל יום.

אני מבינה את החשש לקחת תרופות בכלל ותרופות פיסיכאטריות בפרט. החששות שעולים לרוב הם:

''תרופה פסיכיאטרית תשפיע על התודעה שלי.'' 

''אני לא מתמודד.ת בכוחות עצמי עם הדיכאון והחרדה, אלא דרך השפעה כימית על המוח שלי.'' 

''האם אני עלול.ה לפתח תלות לתרופה?'' 

''איך אצליח להפסיק לקחת אותה?'' 

''לתרופות יש תופעות לוואי."

ועוד.

הסיבות לחוסר איזון נפשי הינן שילוב בין גורמים ביולוגים (גנטים), גורמים פסיכולוגים (פנימיים) וגורמים חיצוניים.

לחלק מהאנשים ישנה נטייה ביולוגית לפתח תסמינים של חרדה, דיכאון, הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעה דו קוטבית או פסיכוזה. הנטייה הזאת אינה חייבת לבוא לידי ביטוי. לעיתים היא באה לידי ביטוי בתקופה מסוימת של החיים (גיל ההתבגרות, גיוס לצבא, אירועי חיים שליליים או חיובים כגון גירושין, לידה, קידום בעבודה, גיל המעבר, יציאה לגמלאות) ונעלמת בתקופות אחרות.
לחץ, עומס, טראומה (פיזית או נפשית), חוויות שלילית, אובדן אנשים קרובים וסכסוכים יגרמו לנטייה הגנטית לבוא לידי ביטוי.
גם מתח פסיכולוגי פנימי, כגון: פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, וקונפליקט פנימי בין רצונות וצרכים מנוגדים יכולים לגרום לנטייה הביולוגית/גנטית לתסמינים מסוימים להתפרץ.

כמו שאתם מבינים, ישנם הרבה מקרים בהם אפשר לעצור את התהליכים השליליים אשר מובילים לתסמינים פסיכיאטרים דרך שינוי חיצוני, למשל התרחקות מגורם הלחץ (למשל עומס בעבודה או יחסים בינאישיים פוגעים או מלחיצים).
כמו כן, אפשר לפתור את הקונפליקט הפנימי בעזרת מודעות, תהליך פנימי של קבלה עצמית, הפחתת הביקורת העצמית, והפסקת התנהגויות הרסניות.
רבות הדרכים והשיטות הטיפוליות לתת לעצמכם את היחס וההשקעה שמגיעים לגוף ולנפש שלכם.

בנוסף, עם עליית תוחלת החיים, יותר ויותר אנשים מנהלים חיים פעילים ומלאים עד לגיל מבוגר מאוד ולחלקם ישנה רשימת תרופות לא קצרה.
מצד שני, ישנה יותר ויותר מודעות לסכנות בריבוי תרופות, הן בקרב מטופלים והן בקרב רופאים. ההבנה לגבי שילובים מזיקים של תרופות עלתה גם היא.

לצד פיתוח תרופות חדשות וצמצום המחקר הבלתי תלוי בחברות התרופות, צומחים ותופסים תאוצה גם רעיונות בכיוון הנגדי - שיטות טיפוליות לא תרופתיות ורפואה מונעת.
אחד מאותם רעיונות הוא טיפול טבעי בהפרעות נפשיות ומחלות גופניות הכולל שימוש בצמחי מרפא, ויטמינים, תוספי מזון ומינרלים כגון מגנזיום וליטיום. מחקרים העוסקים במנגנוני הפעולה של טיפולים טבעיים טוענים כי הם יכולים להיות שווי ערך לטיפול תרופתי.

במאמר זה אני לא אדבר על המגוון הרחב של התכשירים הטבעיים, זה נושא רחב ומעניין בפני עצמו וישנם אנשים שמכירים אותו לעומק.
הנושא העיקרי שאני רוצה להתמקד בו הוא איזון. זהו הנושא המרכזי בכל פגישה שלי עם המטופלים. 
אנחנו חיים בעולם מורכב, לכל תופעה יש כמה צדדים. חומר אחד יכול להיות דבר והיפוכו. החומרים הטבעיים, כמו החומרים הכימיים, יכולים להיות תרופה או רעל, סם או תרופה, תלוי במינון, ההתווייה ואופן השימוש. 
כמו כן, חלק מהחומרים הטבעיים חזקים ומשפיעים באופן בולט על מערכות בגוף.

מתי הטיפול התרופתי הוא חיוני?

הטיפול התרופתי חיוני ובלתי נמנע במצבים בהם הגורמים הביולוגים (גנטיים) בולטים, וישנו חוסר ארגון בחשיבה, ברגשות ובהתנהגות אשר גורמים לסבל רב, ירידה משמעותית בתפקוד או סיכון לעצמי או לאחרים.

כאשר אנו חווים משבר קשה בחיים, מגנוני ההגנה הפסיכולוגיים שלנו (הכלים שעזרו לנו להתנהל עד כה) קורסים.
במצבים כאלו ישנו אי שקט, רגשות חזקים מנוגדים, שיתוק ותחושה של חוסר אונים.
משברים כאלו יכולים לגרום להפרעת שינה, חוסר תאבון, עייפות קיצונית יחד עם התרגשות שאינה מאפשרת לנוח.
ברור שבמצב המתואר אנשים צריכים הרבה תמיכה, הקשבה והכלה. לצד זאת, תרופות עוזרות מאוד להפסיק את המעגל השלילי ולמנוע ירידה בתפקוד ונזק נוסף.

כאשר מדובר בתגובות הסתגלותיות של חרדה ודיכאון בחומרה בינונית-קלה אפשר לבחור טיפול ב - SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor ) אשר יכול להביא לשיפור וחזרה למצב הרגיל ולתפקוד התקין. אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי אחרי שהמשבר חולף, אחרי הסתגלות מוצלחת לשינוי בחיים או אחרי התמודדות עם אתגר.

כאשר מדובר בדיכאון חוזר או בהפרעה אפקטיבית דו קוטבית, לטיפול התרופתי יש כוח למנוע אפיזודות נוספות.
אנשים יכולים לחיות ללא תסמינים פסיכיאטרים עשרות שנים ולנהל חיים מלאים ומספקים עם טיפול תרופתי מונע.
ברוב המקרים ההשלכות לטווח ארוך על הבריאות לא משמעותיות.
לעומת זאת ללא טיפול תרופתי התנודות במצב הרוח, חוסר היציבות, האפיזודות החוזרות של דיכאון (או מאניה-מצב של חוסר שקט, חשיבה מהירה ואסוציאטיבית, חוסר שינה) גורמות לירידה בתפקוד ופוגעות בקשרים החברתיים, הזוגיים והמשפחתיים.
הטיפול התרופתי הקבוע מחליש את התסמינים במצבים ממושכים כגון הפרעה טורדנית כפייתית ומאפשר תפקוד תקין.

לסיכום, השימוש בתרופות פסיכיאטריות חיוני ב:

• מצבים חריפים וקשים.

• במצבים כרוניים עם ירידה בתפקוד או החרפה איטית ומתקדמת של התסמינים.

• במצבים החוזרים על עצמם עם ירידה תפקודית משמעותית.

לפעמים אנשים במצב קשה נמנעים מטיפול תרופתי בעקבות חשש מהתמכרות או תופעות הלוואי האפשריות. חשיבה כזאת היא עוצרת ומשתקת.
קודם כל, נשתמש בכל האמצעים הקיימים על מנת לצאת מהמצב החריף. לאחר מכן, נפסיק בהדרגה תרופה עם פוטנציאל להתמכרות.
תרופות להרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים, למשל, יעילות לטווח קצר. הן מקלות על התסמינים מידית אך לא פותרות את הבעיה לטווח ארוך. לעומת זאת, תרופות נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצות SSRI ו- SNRI (Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitors )  ומייצבי מצב רוח מתערבים במנגנון התפתחות התסמינים ומונעים הופעת תסמינים כל עוד לוקחים את התרופה. הן פתרון לטווח ארוך.
לאחר שהתסמינים הפסיכיאטרים חולפים, חשוב מאוד לבחור תרופות עם פחות או ללא תופעות לוואי ולאפשר איכות חיים גבוהה עם פחות נזק לטווח ארוך.

איכשהו יותר קל לנו לקחת תרופות טבעיות מאשר כימיות. מדוע? 

זה נושא שנוגע בפסיכולוגיה, מיתוסים, אמונות, רגשות וחוויות קודמות שליליות במפגש עם הממסד הרפואי. 
קודם כל הבחירה בטיפול טבעי מאפשרת לנו לא להגדיר את עצמנו כ׳חולים׳, לא צריך לקבל אבחנה פסיכיאטרית.
סיבה אחרת היא המצב הנפשי/רגשי של אחריות על עצמנו, החחלטה המודעת ללמוד, להתעדכן ולבחור את הדרך לטפל בעצמנו.
האמת שלרפואה המערבית הקונבנציונלית אין תשובות טובות לתסמינים גופניים הנובעים מגורמים רגשיים. הקיום של רפואה משלימה בקופות חולים מהווה הכרה בכך כי אפשר ורצוי להשתמש בתבונה ובניסיון של מסורות רפואיות המבוססות על עקרונות מאוד שונים מאלו של הרפואה המערבית.

אחד המיתוסים הרווחים בקשר לחומרים טבעיים, הוא שהם לא חזקים על מנת להיות מסוכנים או לגרום נזק בלתי הפיך לגוף.

מורפין וקוקאין, לדוגמא הם שניהם חומרים טבעיים שנעשה בהם שימוש ברפואה ויחד עם זאת הם יכולים להיות סמים ממכרים ומסוכנים.

Morphine - שמפיקים מצמח הפרג Poppy plant הוא סם פסיכואקטיבי ממכר ותרופה לשיכוך כאבים בעוצמה חזקה וכן לשיכוך כאבים שאינם מושפעים מתרופות אחרות.

Cocaine - שנמצא בעלים של שני צמחים Erythroxylum novogranatense  , Erythroxylum coca הינו סם ממריץ ועדיין משמש ברפואה להרדמה מקומית בניתוחי עיניים ואף אוזן גרון. הוא היה בשימוש רחב יותר ברפואה במאה התשע-עשרה. מאמרים נכתבו על הסגולות של האבקה הלבנה, למעשה השימוש בה היה כ״כ נפוץ שהיה מקובל להוציא מהכיס קופסאות מעוצבות ויקרות של קוקאין ולהסניף אותו במקומות ציבוריים.
פרויד טען כי מדובר בתרופת פלא, וגם שרלוק הולמס נהג להשתמש בקוקאין מעת לעת.

אחרי שנים של מחקר ישנה חזרה של צמחי מרפא דרך הדלת הקדמית של הרפואה הקונבנציונלית.
אחד מהם זה ה- St John's wort - Hypericum Perforatum. זהו צמח בר צהוב הנמצא בשימוש בטיפול של דיכאון כבר מאות אם לא אלפי שנים. במחקר השוואתי עם תרופות SSRI נמצא יעיל לדיכאון קל-בינוני ומקבלים אותו בכדורים בשם REMOTIV.
כמובן, כולם מכירים את הצמחים Valeriana וגם Passiflora שנחשבים לאלטרנטיבה טובה ולא ממכרת עם מעט תופעות לוואי לתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים . בקופות חולים, לדוגמא, נוכל למצוא תכשיר Calmanervin וישנם תכשירים רבים אחרים המכילים אותם.
לאחרונה נכנס לשימוש תכשיר בשם Lasea קפסולות שמן לבנדר כטיפול קבוע לחרדה. הוא נחקר גם כתוספת לתרופות נוגדות דיכאון.

בתמונה: צמח ה- St John's wort - Hypericum Perforatum (פרע מחורר) לטיפול בדכאון.

קנביס הינו הדוגמה הכי בולטת והכי מדוברת לדילמה: 'סם או תרופה?'

כמו שאמרתי הכל התלוי בשימוש.
מאז שחר האנושות, לכל חברה היו וישנם חומרים מקובלים שמעלים את מצב הרוח ומשחררים את התודעה.
ההכרה בזכות ובצורך של אנשים בהנאה קיימת בכל תרבות. איזה חומר מקובל לצרוך ואיזה חומר חוקי תלוי מאוד בתרבות, במסורת ובדעות קדומות. מאחורי כל זה פועלים גם פוליטיקה ואינטרסים כלכליים.
יש לציין שלאותם חומרים הנקראים recreational drugs יש פוטנציאל להתמכרות, אך רוב האנשים משתמשים בהם מבלי להתמכר.

קנביס רפואי הינו תרופה סימפטומטית יעילה לכאבים כרוניים ובפסיכיאטריה יש לה התוויה יחידה: הפרעת דחק בתר חבלתית Post-Traumatic Stress Disorder.

הטיפול בקנביס רפואי של תסמונת פוסט-טראומטית מתבצע לפי הקריטריונים של משרד הבריאות. התסמונת צריכה להיות מתועדת בתיק הרפואי, קיימת לפחות שלוש שנים, הבקשה מוגשת רק אחרי מספר ניסיונות טיפוליים בתרופות ואחרי טיפול פסיכולוגי לטווח ארוך לפחות כשנה ממוקד הטראומה.

כאמור זאת תרופה סימפטומטית, זאת אומרת כי היא אינה מרפאה, אלא מקלה על תסמינים, כמו: הפרעת שינה, שחזורים טורדניים של אירוע הטראומטי, עוררות יתר ותגובות בהלה מופרזות, ירידה בריכוז, עצבנות.
בזכות הטיפול ישנו שיפור כללי בתפקוד בכל תחומי החיים, אך עדיין התסמונת נשארת והרבה פעמים מוטב לשלב את הקנביס הרפואי עם נוגד דיכאון כדי להשיג יציבות במצב הרוח.

כמובן שקנביס רפואי לא עוזר לכולם. כמו כן ,יש לו תופעות לוואי .
אני אתייחס רק לתופעות הלוואי הפסיכיאטריות. הן פחות ידועות ומנסיוני אנשים שחווים אותם לא מעוניינים/מתלהבים לשתף את האחרים בהן.
קנביס רפואי ולא רפואי עלול לגרום ל: חרדה, התקפי חרדה וגם חוייה של דראליזציה (לראות ולחוות את המציאות בצורה מעוותת) או דפרסונליזציה (חויה של התרחקות מעצמי) והמצב יכול להגיע לבלבול (מצב בו אנחנו לא יודעים איפה אנחנו ומה קורה לנו ואין התנהגות קוהרנטית).
תופעה אחרת פחות מוכרת הינה הופעת מצב פסיכוטי חולף או מתמשך במיוחד אצל אנשים עם תורשה של סכיזופרניה או הפרעה סכיזו-אפקטיבית במשפחה.

קנביס גם נמצא יעיל אצל מטופלים הסובלים מ tic disorder, דמנציה (שטיון) ואנשים ברצף האוטיסטי.

לסיכום: האיזון בין תרופות וחומרים טבעיים ושיטות טיפוליות אחרות הינו המפתח לטיפול הכי טוב בתחום הפסיכיאטריה וברפואה בכלל.

רוצים להתייעץ/לקבוע פגישה עם גלינה?

ד"ר גלינה יאבסטטי קרצמר - 052-8337645